top of page
ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים

ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים

ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים
ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים
ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים

צניחת עפעף מולדת

  
    צניחת עפעף המופיעה בזמן הלידה הינה מולדת, ונובעת לרוב מפגם בתפקוד השריר האחראי      על הרמת העפעף העליון –

    שריר הלבטור. לעיתים הצניחה קלה ולעיתים חמורה עד לחוסר פתיחה מלא של העפעף.

   מקרים אלו דורשים התייחסות מיוחדת, כיוון שחוסר חשיפה לראיה בשלושת החודשים               הראשונים תגרום לעין עצלה. לכן,

   במידה והעפעף מכסה את האישון ואת ציר הראיה, יש לנתח את העפעף אף בגיל שבועות           ספורים.
   לעיתים ישנן סיבות רפואיות אחרות אשר בשלן יש צורך בתיקון פטוזיס בגיל צעיר. דוגמאות         לכך:

   כאשר צניחת העפעף גורמת להפרעה ברפרקציה או אסטיגמטיזם (אי סדירות של קמירות           הקרנית הגורמת לטשטוש ראיה) של העין , כלומר גורמת לשוני במספר בין העיניים, או               שהדבר גורם למנח ראש לא תקין בשל הנסיון של התינוק לראות בעין עם העפעף הצנוח.


   לרוב אין החסימה חמורה, אך מפריעה אסטטית בשל אסימטריה בין העיניים. מקרים אלו             מומלץ לרוב לנתח לקראת גיל בית הספר- גיל 4 או 5 שנים. מטרת הניתוח היא לשוות גובה         ומראה שווה בין העיניים.


   באופן כללי יש שתי שיטות לניתוח של פטוזיס מולד. בשיטה אחת מבוצע קיצור של השריר           מעלה העפעף (levator muscle), ואילו בשניה מוכנס שתל בין העפעף העליון הצנוח מתחת     לעור ולשריר אל מעל הגבות.
   דרך זו מבוצעת רמת העפעף ע''י שרירי המצח.(הפרונטליס). ניתן להשתיל שתל ממקור עצמוני     (כדוגמת גיד מהירך של הילד),או להשתמש בשתל מלאכותי או טבעי אחר. ההחלטה על              בחירת  שיטת הניתוח היא רפואית ותלויה בחומרת צניחת העפעף וברמת תפקוד השריר מעלה העפעף.

ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים
ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים
ניתוחי אוקולופלסטיקה בילדים

דמעת בתינוק


דמעת כרונית בתינוק מקורה לרוב בחסימה של דרכי הדמעות הנובעת מקיום קרום דקיק החוסם את צינור הדמעות במקום כניסתו לאף.(Hasner’s valve). היא יכולה להופיע בעין אחת או בשתיהן. במידה ומדובר על דמעת קבועה בצד אחד בכל עונות השנה, הסבירות שמדובר על חסימת דרכי הדמעות גבוהה. התופעה נפוצה למדי בחודשים הראשונים לאחר הלידה ומופיעה בכ 6-8% מהתינוקות ובאחוז גבוה יותר בפגים .

קיים מרכיב תורשתי משמעותי לתופעה, אך גם דלקות ויראליות חוזרות של דרכי הנשימה, פוליפים וגורמים סביבתיים אחרים קשורים בה. בדיקת רופא העינים תכלול הערכת החסימה לפי רמת פלס הדמעות, ושלילת מקור אחר לדמעת. (אלרגיה, דלקת כרונית זיהומית וכדומה).
ברוב המקרים (כ 90%) התופעה מסתדרת עד גיל שנה תחת טיפול שמרני של קומפרסים עם האצבע לכיוון שק הדמעות. במהלך החודשים הראשונים ועד גיל שנה ניתן לבצע במרפאה גם פעולת לחיצה ע''י הרופא על שק הדמעות.(פעולת לחיצה ע''ש קריגלר).


במידה והתופעה לא חלפה ויש דמעת גם לאחר גיל שנה, מקובל להמתין עד לאחר תקופת ה''נזלות''
וההצטננויות, ולבצע בגיל 12-18 חודש פתיחה מכנית עם צינורית עדינה של דרכי הדמעות, ומיד לאחריה שטיפה המוכיחה את פתיחת המעבר. מדובר על פעולה כירורגית פשוטה הנמשכת מספר דקות, ונעשית בהרדמה כללית. במידה ועדין ישנה דמעת לאחר הטיפול, ניתן לחזור על השטיפה ולשקול הכנסת צינורית סיליקון קטנה או לבצע הרחבה עם בלון לצינורות הדמעות. הצינורית נותרת במקומה למשך 1-3חודשים, וניתן לרוב להוציאה במרפאה ללא הרדמה.

יש לציין כי במקרים של סתימה מוקדמת (בגיל ימים ספורים- mucocele מולד), או במקרים של הפרשות מוגלתיות קשות, ניתן לבצע את הפתיחה המכנית במסגרת מרפאתית, ללא הרדמה,

אך רק עד גיל 6 חודשים. הפעולה כואבת, אך חוסכת הרדמה כללית.


ברוב המקרים די בפעולות אלו לפתור את הבעיה. באופן נדיר יש צורך בניתוח דרכי דמעות עם מעקף לאף (DCR). סקירה נרחבת על כך במאמר פרסמתי בעיתון EYE במרץ 2007

תמונות:

ילדים- דרמואיד

1. תינוק עם הפרשה בעין בשל חסימת דרכי הדמעות.
2. סכמה המדגימה את ייצור הדמעות בחלק העליון חיצוני של העין, וזרימת הדמעות דרך הפתחים הקטנים שבחלק הפנימי של העין- אל שק הדמעות, ומשם אל האף.
3. סכמה המדגימה מצב בו ישנה חסימה של הדמעות באיזור הפתח של השק. (צבע ירוק- דמעות, תקועות, ללא ניקוז)
4. סכמה המדגימה החדרת צינורית העוברת דרך האיזור החסום. גם בפעולה של שטיפת דרכי הדמעות מבוצעת פתיחה של איזור זה.
5. הדגמה- כיצד יש לבצע קומפרסים בתינוק עם חסימת דרכי דמעות.

ילדים- דרמואיד
ילדים- דרמואיד

ציסטה של הארובה בתינוק (Dermoid cyst/Sebaceous cyst)


    ציסטה מולדת בתינוק באיזור ארובת העין, היא לרוב שארית עוברית המכילה חלקים              מפותחים של זקיקי שיער ושערות, בלוטות זיעה ועור בתוך גוש סגור ומוגבל היטב.

    גוש זה קרוי דרמואיד והוא כמעט תמיד ממצא שפיר.
    ממצא זה עשוי להופעי במקומות שונים בגוף. בארובה המקומות הנפוצים הינם בצד              החיצוני של הגבה או
    בחלק הפנימי עליון של העפעף העליון. במישוש הוא נמוש כגומי עגלגל.


    אין עקרונית סכנה באי הוצאתו, אך הוא עלול להתפוצץ במידה והילד מקבל חבלה                במקום,ואז נוצר תגובה דלקתית לתוכן שהתפרץ. לכן לרוב מומלץ להסיר את הציסטה.

    יש מקרים בהם יש צורך לבצע בדיקות הדמיה נוספות- כאשר הציסטה אינה נעה בקלות        אלא מקובעת לרקמות העמוקות- אז יש לשלול מצב של חדירת
    הציסטה אל מתחת לעצם הגולגולת, או כאשר יש חשש שלא מדובר על ציסטה אלא על          רקמת מוח.


    הטיפול בדרמואיד הוא הסרה כירורגית מלאה. לרוב נעשה החתך הניתוחי על קו הכפל          הטבעי של העור למניעת צלקת.

תמונות:     מקרים של דרמואיד ציסט.
 

bottom of page