top of page
ארובת העין

ארובת העין

ארובת העין


העין ממוקמת בתוך הארובה, מבנה גרמי שדפנותיו עצמות. מבנה זה נקרא ארובת העין. זהו חלל בצורת
חרוט- רחב מלפנים, וצר מאחור, והא כולל את גלגל העין, העטוף בשומן, שרירים, כלי דם ועצבים. הארובה
היא גרמית, ומורכבת משבעה חלקים, בדומה לפאזל, אשר כל אחד מהווה עצם של הגולגולת.
תפקיד הארובה להגן על רקמות העין והמבנים העוטפים אותה. בסמיכות לארובה קיימים איברים נוספים,

ולכן תהליכים באיברים אלו עלולים להשפיע על הארובה, ולהיפף. האיברים הם: האף, האונה הפרונטלית והכיאזמה של המוח והסינוסים. הסינוסים הם חללי אויר.
ארובת העיניים חשובה מבחינה קלינית בשל מספר תהליכים בהן היא מעורבת:
שברים בארובה
גידולים בארובה

תהליכים דלקתיים וזיהומיים

פציעה של ארובת העין


הארובה מורכבת מעצמות היוצרות חלל בתוכו מונחת העין. הארובה חיצונית יותר לגלגל העין בכל ההיקף,
מלבד החלק החיצוני. (לטרלי) לכן ברוב החבלות באיזור העין, החלק הגרמי של הארובה סופג את המכה.
בחבלות קשות, לאחר תאונות דרכים, נפילות או חבלה ישירה, עלול להתרחש שבר בעצמות הארובה, בדרך
כלל באיזורים העדינים יותר של העצם- בחלק הפנימי (לתוך הסינוס האטמוידלי), או ברצפת הארובה (לתוך
הסינוס המקסילרי). התופעות האפשריות הן: כאב, שטפי דם, עין שקועה או בולטת, רגישות למגע ונפיחות.
התלונות יכולות להיות של כפל ראיה, וזאת בשל העובדה כי שריר תחתון של העין, או רקמות שסביבו נכלאו

בתוך השבר והשריר מוגבל בפעולה. באופן נדיר עלול להפגע עצב הראיה ולפגוע בכושר הראיה.
לרוב אין צורך לתקן את השבר באופן דחוף, אלא להמתין כשבועיים עד ירידת הבצקת והנפיחות, ואז
ההחלטה על הניתוח תלויה בנוכחות עין שקועה, כפל ראיה או שבר גדול. במקרים בהם יש ממש כליאה של השריר, המלווה הקאות וסחרחורת, יש לבצע תיקון דחוף. מקרים אלו שכיחים יותר בילדים.
במידה והוחלט על ניתוח, הוא נעשה כיום בשיטות מתקדמות דרך חתכים עדינים שאינם מתירים צלקות נראות. לרוב איזור השבר מתוקן ע''י תוספת שתל סינטטי למשל מסוג medpor . שברים המערבים את עצמות הלסת, אף או עצמות הגולגולת, דורשים תיקון מורכב יותר עם שיתוף פעולה של מנתחים מתחומי הנוירוכירורגיה, הפה ולסת, אף אוזן גרון וכירורגיה פלסטית.

גידולים בארובת העין


ישנם גידולים שונים המערבים את ארובת העין; רובם שפירים מיעוטם וממאירים.  ישנם גידולים בארובה
המאפיינים ילדים, וחלק מאפיין מבוגרים. ממצאים ראשוניים עשויים להיות: בלט עין, עין שקועה, הגבלה
בתנועות, כפל ראיה, עין אדומה, ואז יש צורך בהערכה גופנית יסודית, ובהדמיה- CT ולעיתים MRI.

יש מקרים בהם הטיפול הוא על ידיד כריתת הגידול במלואו, ויש מקרים בהם יש לבצע ראשית דגימה פתולוגית

(ביופסיה) של הגידול כדי לאבחן את מהותו, ואז להחליט על הטיפול. לא בכל המקרים צריך לנתח להוצאת הגידול, ויש מקרים בהם הקרנה או כימוטרפיה הם הטיפול הנכון.

דלקות בארובת העין


מדובר על משפחה של מחלות דלקתיות המערבות את הארובה. לעיתים מדובר על תהליך זיהומי- חיידקי או
פטרייתי- והוא דורש טיפול מיידי ואינטנסיבי תוך כדי אשפוז. לעיתים יש צורך גם בניתוח לצורך ניקוי המוקד
הזיהומי.
דלקות אחרות הינן לא זיהומיות. חלקן קשורות למחלות מערכתיות- כגון מחלות ראומטיות או בלוטת התריס,
המבטאות תגובה אוטואימונית- בה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו, ולחלקן אין סיבה ברורה.
מקרים אלו דורשים מעקב מומחה לאוקולופלסטיקה, בירור הכולל בדיקות דם שונות והדמיה. פעמים רבות יש
צורך בדגימה פתולוגית (ביופסיה). הטיפול כולל בתרופות נוגדות דלקת, כולל סטרואידים או תרופות
אימונומודולריות אחרות ומעקב צמוד.

מחלת בלוטת התריס


תפקוד לא תקין של בלוטת התריס עשויה לערב את ארובת העין.  התופעה מתרחשת בד''כ במקרים של יתר
פעילות של הבלוטה (היפרתירויאדיזם), ובאופן נדיר במקרים של תת פעילות של הבלוטה. מדובר במחלה
אוטואימונית, בה המערכת החיסונית תוקפת רקמות בגוף עצמו. אחת ההשערות היא כי בשל הדמיון הקיים בין
אנטיגנים ברקמת בלוטת התריס לאלו הקיימות ברקמות הארובה, אותם תאי דלקת עצמיים ''תוקפים'' באיזור
הארובה:, סביב לעין, בשרירי גלגל העין ובשומן הארובתי. המחלה שכיחה בטווח הגילאים 30-50, ומתרחשת
יותר בנשים. עישון ידוע כגורם סיכון והחמרה של המחלה, ויש להפסיקו מיידית. מחלות אוטואימוניות אחרות
מהוות גם גורמי סיכון.

התסמינים העיקריים הינם צריבה, אודם ודמעת. סימן בנפוץ מאד הוא פתיחת יתר של העפעף וחשיפת הלובן
העליון. ביטויים נוספים: נפיחות ובצקת של העפעפיים, בלט עין אחת או שתיים, כפל ראיה, והפרעות בתנועת
העיניים.

מהלך המחלה
המחלה פעילה בממוצע כ 12-18 חודש, ולאחר מכן לרוב הופכת ללא פעילה. משמעות הדבר היא שאין תהליך
דלקתי פעיל, ולעיתים קובות חל שיפור בנפיחות, באודם, בבצקת ובבלט העין. עם זאת, פעמים רבות נותרים
סימני ההתקף החריף, כולל מפתח יתר של העפעפיים, בלט עיניים וכפל ראיה.

הטיפול


עם אבחון מחלת העיניים, יש להיות במעקב עיניים קבוע, במקביל למעקב אנדוקרינולוג המטפל במחלת בלוטת
התריס. שיפור במצב הבלוטה, עשוי להביא לשיפור משמעותי במחלת העינים. יש להפסיק מיד בעישון המחמיר
את המחלה כפי שהוכח במספר מחקרים. בשלבים המוקדמים של ההפרעות בעיניים, הטיפול בעיקרו הוא ע''י
תחליפי דמעות וסיכוך העיניים. במקרים קשים יותר ניתן לבצע קומפרסים קרים ולהשתמש במשקפי לחות
בחלל סגור.
במקרי מחלת ארובה, הטיפול העיקרי הוא ע''י סטרואידים, דרך הפה, ולעיתים דרך הוריד. ישנן תרופות
אימונומודולריות (מווסתות המערכת החיסונית) אחרות היעילות גם הן, וחוסכות שימוש ארוך טווח
בסטרואידים. גם הקרנות יעילות לטיפול בדלקת בארובה. במקרי כפל ראיה טיפול יעיל הוא כיסוי של עין אחת
או שימוש בפריזמות מיוחדות המודבקות על גבי משקפים ומתקנות את כפל הראיה.

באופן עקרוני אין לנתח את הארובה בזמן שהמחלה פעילה, למעט במקרים דחופים. מקרים אלה כוללים: לחץ
של רקמת הדלקת על עצב הראיה וסכנת עיוורון, או מפתח יתר של העפעף המונע סגירה תקינה שלו, ועלול
לגרום להתייבשות ופגיעה חמורה בקרנית.
לאחר שהמחלה הפעילה דעכה, ניתן לטפל כירורגית במפתח העפעף, בבלט העין ובפזילה. מטרת הניתוחים
היא לשפר את איכות חייו ואת המראה הקוסמטי של המטופל.
בשנים האחרונות יש התקדמות ניכרת בטכניקות הניתוחיות של ניתוחים אלה, עם חתכים קטנים ונסתרים
שלא מותירים צלקות חיצוניות. מקובל לבצע את התיקון בשלבים שונים, לפי הסדר הבא: א. טיפול בבלט העין-
ע''י ניתוח בהרדמה כללית להורדת לחץ מהארובה (דה-קומפרסיה), בו נעשית הסרת או שבירת עצמות
בארובה, ו/או הסרה של שומן עודף.
ב. תיקון מפתח העפעפיים – הנעשה בהרדמה מקומית, ובו נעשית החלשה של השרירים המעלים את
העפעפיים.
ג. טיפול בכפל הראיה- ניתוח פזילה המבוצע בהרדמה כללית, ע''י מנתחים ממחים לפזילה (שני הניתוחים
הקודמים נעשים ע''י אוקולופלסטיקאים).

bottom of page