ניתוחי דרכי דמעות

הדמעות נוצרות במספר בלוטות באיזור העפעף העליון ובצד החיצוני עליון של העין, וכן מבלוטות רירית וחלב בלחמית ובשולי העפעפיים. (ראה תמונה 1)

הן מופרשות בחלק הפנימי של העין דרך 2 פתחים זעירים (קוטר 0.2 מ"מ) אל צינוריות עדינות בעפעף העליון והתחתון המתחברים לשק ניקוז (nasolacrimal sac).

הדמעות מתרוקנות לתוך חלל האף דרך צינור ניקוז הדמעות, ומשם דרך שסתום קטן לקיר החיצוני של האף.

 

מדובר על מערכת מורכבת ולא פשוטה אשר בפגיעה בכל אחד מהמרכיבים, עלול להווצר תהליך פתולוגי- דהיינו- חסר בדמעות בריאות (שתוצאתו- יובש), או חסימת דרכי דמעות(שתוצאתו- דמעת יתר, והפרשות רבות).

 

מהו הגורם לדמעת?

דמעת יכולה להיות מולדת או נרכשת.

דמעת מולדת

דמעת כרונית בתינוק מקורה לרוב בחסימה של דרכי הדמעות הנובעת מקיום קרום דקיק החוסם את צינור הדמעות במקום כניסתו לאף.(Hasner’s valve). היא יכולה להופיע בעין אחת או בשתיהן. במידה ומדובר על דמעת קבועה בצד אחד בכל עונות השנה, הסבירות שמדובר על חסימת דרכי הדמעות גבוהה.

התופעה נפוצה למדי בחודשים הראשונים לאחר הלידה ומופיעה בכ 6-8% מהתינוקות ובאחוז גבוה יותר בפגים . קיים מרכיב תורשתי משמעותי לתופעה, אך גם דלקות ויראליות חוזרות של דרכי הנשימה, פוליפים וגורמים סביבתיים אחרים קשורים בה. בדיקת רופא העינים תכלול הערכת החסימה לפי רמת פלס הדמעות, ושלילת מקור אחר לדמעת. (אלרגיה, דלקת כרונית זיהומית וכדומה).

 

כיצד לבצע קומפרסים של שק הדמעותבתינוק עם חסימה

ברוב המקרים (כ 90%) התופעה מסתדרת עד גיל שנה תחת טיפול שמרני של קומפרסים עם האצבע לכיוון שק הדמעות.

במידה והתופעה לא חלפה ויש דמעת גם לאחר גיל שנה, מקובל להמתין עד לאחר תקופת ה"נזלות" וההצטננויות, ולבצע בגיל 12-18 חודש פתיחה מכנית עם צינורית עדינה של דרכי הדמעות, ומיד לאחרויה שטיפה המוכיחה את פתיחת המעבר. מדובר על פעולה כירורגית פשוטה הנמשכת מספר דקות, ונעשית בהרדמה כללית.

 

במידה ועדין ישנה דמעת לאחר הטיפול, ניתן לחזור על השטיפה ולשקול הכנסת צינורית סיליקון קטנה או לבצע הרחבה עם בלון לצינורות הדמעות. הצינורית נותרת במקומה למשך 1-3חודשים, וניתן לרוב להוציאה במרפאה ללא הרדמה.

יש לציין כי במקרים של סתימה מוקדמת (בגיל ימים ספורים- mucocele מולד), או במקרים של הפרשות מוגלתיות קשות, ניתן לבצע את הפתיחה המכנית במסגרת מרפאתית, ללא הרדמה, אך רק עד גיל 6 חודשים.

הפעולה כואבת, אך חוסכת הרדמה כללית.

 

ברוב המקרים די בפעולות אלו לפתור את הבעיה. באופן נדיר יש צורך בניתוח דרכי דמעות עם מעקף לאף (הפיסקה הבאה). 

 

סקירה נרחבת על כך במאמר פרסמתי בעיתון EYE במרץ 2007

דמעת נרכשת

ישנן סיבות רבות לדמעת יתר. בין הסיבות: חסימה באיזורים שונים של דרכי הדמעות, חוסר תפקוד תקין של העפעף התחתון, גירוי כרוני חיצוני או פנימי, גירוי עצבי, ועוד.

אין דרך להגיע לאבחנה טובה מבלי בדיקה יסודית של כל הגורמים הללו.

בדיקה זו נעשית באופן הטוב ביותר ע"י מומחה לאוקולופלסטיקה.

 

בסעיף זה אתיחס למקרים בהם ישנה חסימה של דרכי הדמעות. בבדיקה פשוטה ניתן לראות אם החסימה מקורה בפתחי הפונקטום- אותם פתחים קטנטנים בשולי העפעף הפנימי. במקרים אלו פעולה מרפאתית פשוטה של הרחבת הפתחים, הנמשכת כ 5 דקות, תפתור את הבעיה.

 

נפיחות בצד פנימי של העין המייצגת נפיחות של שק הדמעות

כאשר לפי הבדיקה מקור החסימה עמוק יותר- בשק או תעלת הדמעות, התהליך מורכב יותר. מדובר על תופעה מטרידה עם דמעת קבועה לעיתים רק בנוכחות רוח או קור, ולעיתים באופן קבוע. התופעה שכיחה יותר בנשים. הסיבות האפשריות להווצרותה הינן- חבלה, מחלת סינוסים, פוליפים באף, דלקות , זיהומים, ובאופן נדיר- גידולים. לעיתים מופיעה הפרשה מוגלתית- צהובה או ירוקה המעידה על התארגנות של חיידקים באיזור אגן הניקוז של הדמעות. (שאינו פעיל). הטיפול המיידי לדלקות הינו ע"י מתן טיפות אנטיביוטיות מקומיות. לעיתים מופיעה דלקת זיהומית של שק הדמעות עם אודם כאבים והפרשה מוגלתית, ואז יש צורך במתן אנטיביוטיקה דרך הפה.

הטיפול הקבוע לחסימה זו היא ע"י ניתוח ה DCR- בו נעשה מעקף של דרכי הדמעות אל האף.

 

ניתוח מעקף דרכי דמעות (Dacryocystorhinostomy – DCR)

מטרת הניתוח הינה יצירת מעקף לניקוז הדמעות אל רירית האף דרך חלון עצם. הניתוח מבוצע לרוב בהרדמה כללית או עם טשטוש עמוק והרדמה מקומית. קיימות כיום שתי טכניקות עיקריות: באחת נעשה הניתוח דרך חתך עור בצד אף (ניתוח חיצוני), ובשניה- דרך חלל האף (ניתוח אנדוסקופי). בשיטה החיצונית מבוצע חתך של כ-1 ס"מ בעור, נחשף שק הדמעות, נפתח חלון בעצם האף, ורירית האף מחוברת לשק הדמעות. על ידי כך מתאפשר ניקוז הדמעות מהשק אל האף. בשניה- נעשה המעקף דרך האף. לעיתים קרובות, מושחל בסיום הניתוח צינור סיליקון דקיק דרך הפתח החדש שנוצר על מנת לשמור שלא יחסם בתהליך הריפוי וההצטלקות. הצינור מוסר לאחר 3-6 חודשים.

לניתוח זה הצלחה של כ 85% . שיעור ההצלחה בשיטה החיצונית גבוה יותר מאשר בגישה דרך האף.

במקרים בהם החסימה חמורה יותר (בצינוריות העדינות של העפעפיים), יש צורך לעיתים בהחדרת צינורית פיירקס, ( ע"ש Jones), או בחומר כימוטרפי מסוג מיטומיצין C.יש לציין כי בשנה האחרונה מתפתחת טכניקה בה הניתוח מבוצע באמצעות לייזר, והוא נעשה דרך הפתח הטבעי של הצינוריות בעפעף. אנו מבצעים ניתוחים אלו בשילוב עם רופא אף-אוזן וגרון וממתינים לקבלת תוצאות ארוכות טווח לפני קבלת ההחלטה על יעילות השיטה.

 

לאחר הניתוח

בימים הראשונים לאחר הניתוח ישנה רגישות קלה באזור הניתוח המלווה נפיחות עורית, דימום עורי באיזור המנותח ודימום קל מהאף. יש למרוח משחה אנטיביוטית על הפצע הניתוחי ולהימנע משתייה חמה והתעטשות ביום-יומיים הראשונים.

לרוב ניתן ליהנות משיפור מיידי בדמעת מיד לאחר הניתוח, וניתן לחזור לעבודה לאחר כשבוע.

נפיחות בצד פנימי של העין המייצגת נפיחות של שק הדמעות​

סתימת דרכי דמעות בתינוק בשני הצדדים (מוקוצלה)​

ילדה עם סתימת דרכי דמעות. הפרשות מוגלתיות כרוניות בשולי הריסים.​

כיצד לבצע קומפרסים של שק הדמעות בתינוק עם חסימה​

לתאום תור במרפאה (מענה אנושי) כל יום בין 8:00-22:00:  073-3700700​, לפרטים נוספים לחצו כאן